בין עודף לחץ לוויתור מוחלט
כאשר הבנות שלנו נכנסו לביה"ס התעוררו קשיים. הקשיים לא היו מובהקים. נראה היה כי המורות לא זיהו בעיה מיוחדת. הן רכשו את מיומנויות הקריאה והכתיבה, וכנראה שזה הספיק בכדי לא לעורר תשומת לב מיוחדת. אך בבית התקשינו מאד להסביר להן עקרונות בסיסיים בחשבון. הגישה היתה כי ההבנה תתפתח בהמשך...
בין עודף לחץ לוויתור מוחלט
לאורך שנים התחבטנו שוב ושוב בסוגיות אלו, כאשר אנחנו נעים בין הפעלת לחץ מוגזם לוויתור מוחלט. כאשר היינו יושבים עם הבנות על שיעורי הבית, לעתים קרובות היה עלינו לעבור להסבר של עקרונות בסיסיים שלא ישבו היטב. לא היה לי ברור במה להתמקד, בהבנה או בהשלמת המשימה, כי נראה היה שלא אוכל להשתלט על הכל. לא יכולתי אז לקבל החלטה והצורך להשלים את המשימות היה חזק ממני. אירוני משהו, אך בכל פעם הייתי זו אני שנלחצה לנוכח המשימות. אין ספק שהלחץ הזה לא תרם להבנה. הבנות כמובן לא ששו לשבת איתנו והעדיפו לשבת עם הסבתות או עם המורות בבי"ס, העיקר לא איתנו.
יכול להיות שגם המורות זיהו את הלחץ הזה, שכן הן העבירו לנו מסרים מרגיעים: זה בסדר, הבנות עובדות בקצב שלהן, אין צורך להלחץ. המסרים הבהירו לי שאני לא בכיוון הנכון. כתגובה לכך, החלטתי להרפות.
הפסקתי לעקוב אחר הנעשה בכיתה, לא התייחסתי לשיעורי הבית, נתתי לדברים לעשות את שלהם, בתקווה שהם יסתדרו בהמשך. מדיי פעם הייתי יושבת איתן וכאשר הייתי נתקלת במחסום הבנה הייתי עוזבת את הדברים ומעדכנת את המורות במצב. למחרת הבנות היו מגיעות הביתה עם העבודה עשויה. מה זה אומר? שהן הבינו?
השנים חלפו והבעיות לא נפתרו. למשל כיצד פותרים תרגיל חיסור עם השאלת עשרת?
בחיסור האחדות, 6 - 3, הייתי יכולה לקבל את התשובה "3" במקרה זה או את התשובה "לא אפשרי". מבין השתיים, נראה לי שהעדפתי את "לא אפשרי", כי מכאן הייתי יכולה רק להזכיר שניתן "להשאיל עשרת", וזה היה מספיק בכדי להמשיך בפתרון. לעומת זאת עם התשובה "3" התקשיתי, כי לא ידעתי אם מדובר בניסיון להפוך את התרגיל לפשוט יותר או כי עוד אין הבנה של גדול וקטן או כי אנחנו עדיין לא שולטים היטב בצורת הכתיבה המתמטית. בכל מקרה, המשמעות של תשובה כזו עבורי היתה שתחילה עלינו להבין את הבעיה, ורק לאחר מכן לדבר על "השאלת עשרת".
אולם למרות הקשיים, הבחנו שהן קולטות ומבינות את החומר במיוחד אם הן מבצעות תרגול בבית. כלומר הבעיה היתה לא בחוסר היכולת להבין אלא ב"תחזוקה" לא טובה. לא הקפדנו על תרגול יום-יומי בבית ומדי פעם כאשר היינו "דוגמים" אותן זה לא אפשר לנו לתמוך בהן כראוי, שכן רוב הזמן הוקדש בעיקרו להסברים של עקרונות שלא ישבו היטב, ולא נותר מקום לתרגול. בעוד שאצל ילדים אחרים החומר המועבר בכיתה נטמע באופן כזה המאפשר להם לשלוף אותו בעת הצורך, לבנות שלי נדרש יותר זמן של לימוד בכדי לגבש הבנה. כן, מה לעשות. אצל חלק זה עובד מהר ואצל חלק לאט. הקפדה על תרגול יומי יכולה היתה לסייע להן להטמיע את החומר טוב יותר ולאפשר להן להתמודד עם המשימות, גם אם באופן חלקי.
נוסף על כך, ראינו כי כאשר אנחנו עושים מאמצים נכונים בהסברת החומר, הן אף מבקשות ורוצות את העזרה שלנו. הבת שלי אמרה לי שכאשר אני עוזרת לה, היא מבינה טוב יותר וזה חשוב לה. כלומר גם אם מקצוע זה קשה לה, חשוב לה להצליח בו.
אז כעת היה לנו ברור שעבור הבנות שלנו התרגול בכיתה אינו מספק, ודרוש להן בנוסף תרגול בבית. אולם פה עלו השאלות: כיצד לתרגל? באיזו תדירות? ואיך מאזנים בין כל שאר העיסוקים?
Commentaires