- carmit kahanov
המרוץ להצלחה
משימות, עבודות, מבחנים, למי יש זמן לחשוב?
כיום הולכת ומתפתחת מגמה אשר קוראת ל"האטה בחינוך". מגמה זו מצביעה על הקושי הגדול עמו מתמודדים כלל התלמידים, בניסיון לעמוד בעומס המשימות המוטלות עליהם. הדבר מביא לכך שהם מפתחים הרגלי למידה של "הרגע האחרון". במקום להקדיש זמן נכבד להעמקה של תהליכי הלמידה ופיתוח החשיבה, הם עסוקים בעיקר ב"לסיים" משימות וב"להצליח" במבחנים (ראו מאמר בנושא של אורית פרנפס).
ואולם כפי שנוכחנו לראות, למידה זהו תהליך האורך זמן, הכרוך בתנודתיות בין מיקוד למנוחה. ביצוע משימה ערב לפני מועד ההגשה, או לימוד של יום לפני מבחן, אינם מאפשרים לתהליכים אלה להתקיים.
במצב זה, ההבנה המתגבשת, היא שטחית למדיי.
משמעות הדבר היא, שהתלמידים מצליחים בעיקר "לשחזר" את מה שלמדו,
אך לא ליישם את הידע שלהם. כלומר התלמידים יכולים בעיקר להתמודד עם בעיות ומצבים שראו, אך הם יתקשו להשתמש בידע שלהם במצבים חדשים, שטרם פגשו.
"חרדה ממבחנים" מתעוררת במצבים כאלה. כאשר התלמידים ניגשים למבחן,
הם למעשה קולטים שהם אינם שולטים היטב בחומר, כפי שחשבו. במקום לתת ביטוי לידע שלהם, הם עסוקים בעיבוד המידע שלא יושב אצלם היטב.
מנגד, תלמידים אשר עומדים ביעדים, מגישים משימות בזמן, ואף מצליחים במבחנים,
אולי יתקלו בקשיים בהמשך, באקדמיה, שם לרוב הדגש הוא לא על היכולת לשחזר ידע,
אלא על היכולת ליישמו.
כמי שסיימה בי"ס בהצטיינות, הופתעתי לגלות מאוחר יותר באקדמיה, שאני מתקשה להתמודד עם החומר. במהלך הלימודים הבנתי שאני לא לומדת בצורה נכונה, אך לא היה לי ברור מה עליי לעשות. עד סוף הלימודים לא הצלחתי לפענח את החידה (נאלצתי לחזור על קורסים בכדי להעלות את הממוצע).
טוב היה אם העומס המוטל על התלמידים היה פוחת לטובת למידה מעמיקה יותר. אך גם מחוץ לכותלי בית הספר, אנו ההורים יכולים לווסת ולהתאים חלק מתהליכי הלמידה של הילדים, לצייד אותם בבסיס הבנה חזק ובכלים ללמידה עצמית.