כדאי ללמוד בעל-פה?

במשך תקופה התלבטתי אם להשקיע בשינון לוח הכפל בעל-פה. חשבתי שעם הזמן הכפולות יטמעו. בינתיים כל תרגיל לקח הרבההה זמן.

ללמוד בעל-פה

בהתחלה היה מדובר בתרגילי כפל פשוטים, אז כאשר לא יודעים את הכפולות, מחברים: במקום 4x2, מחברים 4+4. אבל בהמשך עברנו לנושאים מתקדמים: כפל וחילוק במספרים גדולים, חילוק ארוך, חילוק עם שארית, שברים. הפעם כל תרגיל לקח הרבה זמן. הכרת הכפולות יכולה היתה לחסוך הרבה זמן חישוב, אבל לא רק, היא גם יכולה היתה להקל על הלימוד של עקרונות חדשים אותם התקשינו מאד להבין.

לפנות מקום בזיכרון

הזיכרון שלנו בנוי משני מנגנונים עיקריים. "זיכרון העבודה" או זיכרון לטווח קצר, הוא החלק המאפשר לנו לעבד מידע באופן מיידי. חלק זה של הזיכרון מוגבל יחסית, הוא אינו יכול להכיל הרבה פריטים. לכן אנו נשאף להעביר מידע ממנו ל"זיכרון לטווח ארוך", שהוא כמו מחסן עצום (קראו כאן על מבנה הזיכרון).

ללמוד בעל-פה

לימוד בעל-פה מאפשר לנו להטמיע מידע בזיכרון לטווח ארוך ולפנות מקום בזיכרון העבודה לטובת עיבוד של חומר חדש.

נגן אשר למד יצירה בעל-פה, הטמיע אותה בזיכרון לטווח ארוך שלו, כך שבזמן שהוא מנגן אותה, הוא אינו צריך לעסוק בקריאת תווים, והוא פנוי לעסוק בהיבטים אחרים של הנגינה.

מי שלמדו יצירות בעל-פה יכולים לעתים לחזור ולנגן אותן גם שנים לאחר שהפסיקו לנגן.

התופעה הזו אפשרית הודות להטמעה של המידע בזיכרון לטווח ארוך.

מרצים ונואמים לעתים לומדים את הטקסט בעל-פה. זה מאפשר להם להפנות תשומת לב לתנועות הגוף שלהם ולאופן בו המסרים שלהם מועברים לקהל.

שליטה בכפולות מפנה מקום לטובת רעיונות חדשים

באופן דומה, שליטה בכפולות מאפשרת להפנות תשומת לב לרעיונות אחרים.

למשל ב"חילוק עם שארית", נשאל: כיצד מחלקים 25 כדורים שווה בשווה בין 3 ילדים? מי ששולט בלוח הכפל ידע מיד כי 25 אינו מתחלק ב-3, ומכאן יוכל לעבור לחישוב השארית.

ואולם מי שאינו שולט בלוח הכפל, יקח לו זמן לקלוט ש-25 כלל אינו מתחלק ב-3. הוא ינסה להיזכר: "מה כפול 3 שווה 25?" כלומר זיכרון העבודה שלו יהיה עסוק בכפולות,

במקום - בשארית, לכן הוא יתקשה לקלוט את רעיון "השארית".

גם נושאים אחרים, כגון חילוק ארוך ומעבר משבר פשוט למעורב, קשה לקלוט, אם לא שולטים בלוח הכפל.

אנחנו מאחסנים מידע רב בזיכרון, גם בתחומים אחרים. קראו כאן. כיצד אנו עושים זאת ומה זה מאפשר לנו לעשות.