- carmit kahanov
מגבלת זיכרון
איך זה שיש דברים שאנחנו פשוט לא מצליחים לזכור, כמו מספרי טלפון, אך לעומת זאת - יש דברים שאנחנו יכולים לזכור גם שנים לאחור, כמו יצירה שפעם למדנו בעל-פה?
בכדי להבין זאת, ננסה תחילה להבין את מבנה הזיכרון. ישנן דרכים רבות לנתח את ההבנה שלנו לגבי זיכרון. נציג אותו כשני מנגנונים עיקריים.
זיכרון עבודה
זיכרון עבודה או זיכרון לטווח קצר, הוא החלק בזיכרון שבאמצעותו אנחנו מעבדים מידע באופן מיידי ומכוון. הסברה היא שזיכרון העבודה יכול להכיל כ-4 מקבצי מידע בלבד.
מכיוון שהמקום בזיכרון העבודה כה מוגבל, אנו נוטים להשתמש בטכניקות שונות כדי "לשמור" בו מידע חדש. למשל כאשר אנו מנסים לזכור מספר טלפון, אנו לעתים חוזרים עליו כמה פעמים, עד אשר מזדמן לנו לכתוב או לחייג אותו.
בכל פעם שהבן שלי רצה להתקשר לחבר, הוא חזר על המספר שאמרתי לו תוך כדי החיוג. החזרתיות הזו נחוצה בכדי שהפריטים לא יתפוגגו מהזיכרון. אנו עשויים אף למצוא את עצמנו עוצמים עיניים, בכדי למנוע ממידע ויזואלי להסיט את תשומת הלב שלנו.
זיכרון לטווח ארוך
זיכרון לטווח ארוך לעומת זאת, הוא כמו מחסן המתפרש על פני שטח עצום. ניתן לאחסן בו מיליארדי פריטים. למעשה, יכולים להמצא בו כל כך הרבה פריטים, עד שאנו נתקשה למצוא את המידע הדרוש לנו, אלא אם כן אנו מתרגלים וחוזרים על המידע, לפחות כמה פעמים.
בזמן למידה/עבודה ממוקדת, אנחנו עושים שימוש בזיכרון העבודה שלנו. אך אם לא נעביר את המידע שצברנו לזיכרון לטווח ארוך, הוא פשוט יתפוגג. תרגול ממושך "יעשה את העבודה", ויגרום למידע להיטמע היטב בזיכרון לטווח ארוך.
מי שעסקו בעבר בנגינה, אולי מכירים מצב זה: גם לאחר מספר שנים בהם הם לא ניגנו,
הם מסוגלים לנגן יצירה מסוימת עליה התאמנו בעבר רבות. התרגול הרב הביא לכך שהיצירה נטמעה היטב בזיכרון לטווח ארוך. לא רק שהמידע אוחסן בו היטב אלא הם יודעים אף למצוא אותו.
לאחר מספר פעמים בהן הבן שלי חייג לחבריו, מספרי הטלפון נטמעו בזיכרון לטווח ארוך שלו. כיום, כאשר הם מגיעים אליו, הם מבקשים ממנו לחייג את המספר שלהם, כדי לשאול אם אפשר עוד להשאר...