המרדף אחר מושיעי למידה

המרדף אחר מושיעי למידה

לא באמת ידעתי איך לתמוך בהם. רעיונות שנראו לי בסיסיים ביותר, התגלו כקשים מאד להבנה, ולא ידעתי איך להסביר אותם. לעתים לא הצלחתי לכבוש את הכעס שלי. כל כך נבהלתי מעצמי שהחלטתי לוותר. מה עושים רוב האנשים כאשר הם מוותרים? נעזרים באחרים: שיעורים פרטיים, מורים מקצועיים ואפילו טיפולים. אבל אני... לא. למה? רציתי לנסות להתמודד עם האתגר הזה בעצמי, אבל לא רק.

איך יודעים למי לפנות?

איך יודעים מהי התמיכה הנכונה מתוך שלל האפשרויות הקיימות כיום? בגלל הקושי לבחור, חלקנו פונים לאנשי מקצוע לפי המלצות, אולם לא תמיד מה שעובד טוב לאחד, מתאים גם לאחר. כמו כן איך מבטיחים שיתוף פעולה בין אנשי המקצוע למחנכים, שהרי רבות תלוי בעבודה הנעשית בכיתה? האם מחנך מתוקף היותו מחנך, יכול לספק את התמיכה הדרושה? ובכלל, האם הוא מחויב להאמין בגישתו של איש מקצוע כזה או אחר?

כוחם של אבחונים

עצם ההבנה של הקשיים והלקויות עמם מתמודדים הילדים חשובה כשלעצמה, אולם חשוב לשים לב כי אין הדבר מרפה את ידינו מהניסיון להתמודד עם הבעיות. תוויות עשויות לגרום לנו דווקא לוותר: "לא נורא אם היא לא טובה בחשבון, אז היא לא תהיה מהנדסת". גישה זו מונעת מתפיסה שגויה שהצלחה בלימודים תלויה ביכולות יותר מאשר במאמץ. מחקרים מוכיחים שעל אף שישנם הבדלים ביכולות, מאמץ נכון יכול להתגבר עליהם בדרך כלל, למשל על ידי הקניית זמן רב יותר ללמידה.

ומה יקרה אם?

אזהרות הנשמעות מכל עבר, עשויות לגרום לנו לחשוב כי היעדר תמיכה מקצועית הניתנת בזמן עשויה לייצר נזק מתמשך ולפגוע בעתידם של הילדים. אולי זה נכון, אך ברוב המקרים הדבר מייצר לחץ מאד גדול בקרב הורים ומביא אותם לנהור אחר "מושיעי למידה" למיניהם בתקווה כי אלה יביאו לתיקון מהיר ויישרו את ההודרים.

אולם למידה זהו תהליך מתמשך, הוא לא קורה ביום אחד ותוצאותיו לא בהכרח נראות לעין. תיקון מהיר לבטח אין פה. הרבה עבודה - דווקא כן. אך אם אתם או הילדים שלכם אינם מוכנים לכך, אז אולי תתנחמו בידיעה כי אף פעם לא מאוחר מדיי. ברברה אוקלי, שהיא כיום פרופסור להנדסה, שנאה והזניחה מתמטיקה ומדעים לאורך כל תקופת בית-הספר. היא החלה ללמוד תחומים אלה רק לאחר שהשתחררה מהצבא, וכיום היא מי שעומדת מאחורי אחד הקורסים המקוונים הפופולאריים ביותר בעולם "Learning How to Learn" (ראו כתבה ב- TheMarker). באופן מעניין רוב חברינו לא השקיעו בלימודים בתקופת בית-הספר ורק לאחר הצבא הם התיישבו ללמוד והתקדמו יפה בחיים. לא חייבים לתת לאזהרות השונות לנהל אותנו. ניתן לעשות את הדברים בקצב שלנו ומתי שמתאים לנו.

לתזז בין טיפולים

החיפוש אחר "מושיעי למידה" לעתים קרובות מוביל אותנו אל אנשי המקצוע הטובים ביותר, אלה שאין אצלם מקום פנוי, או ישנו מקום אך הוא בשעות הכי לא נוחות. הורים לעתים קרובות מוצאים את עצמם "מתזזים" הלוך ושוב, נוסעים למרחקים, מסיימים את היום עייפים, מוטשים ואפילו עצבניים. במצב זה הכעס עלול לצאת בסופו של דבר על הילדים, אותם אלה שעבורם אנו עושים מאמצים עילאיים. בזמנו סיפרה לי אמא על התסכול הגדול שלה, כאשר היא נדרשת לתזז בין טיפול לטיפול, וכיצד הניסיון שלה להגיע בזמן גורם לה בסופו של דבר להתעצבן על הילדים. היה נדמה לי שיותר מאשר טיפולים, הילדים בעיקר צרכים בבית אמא רגועה.

האם זה בכלל יעיל?

באיזו תדירות ומתי הילדים שלכם מקבלים תמיכה לימודית? אם אתם נעזרים בשיעורים פרטיים או עזרה מקצועית אחרת, אז עזרה זו מתקיימת בין פעם לפעמיים בשבוע. האם זה מספיק?

מחקרים שנעשו בתחום מדעי המוח מראים כי אחד העקרונות המועילים ביותר לשיפור הלמידה הוא פריסת הלמידה. כלומר תרגול קצר בכל יום הוא הרבה יותר יעיל לעומת לימוד צפוץ בפעמים ספורות. כאשר מדובר בילדים המתקשים, עקרון זה חשוב אף יותר עקב הקושי שלהם להתרכז לאורך זמן. כך שיכול להיות שהקפדה על תרגול יומי קצר, אפילו רק של 15 דקות, הוא הרבה יותר יעיל ביחס לשיעורים פרטיים הניתנים לרוב פעם בשבוע, במיוחד אם אלה משמשים בעיקר להשלמת משימות או הכנה למבחן.

ובכלל, באילו שעות התמיכה הלימודית ניתנת? בדרך-כלל יהיה זה בשעות אחר-הצהריים לאחר יום לימודים ארוך שעבר על הילדים. האם שעות אלו מתאימות ללמידה? כמו כן בשעות אחר-הצהריים בדרך-כלל מתקיימים חוגים, פעילויות וחברים. אולי אף נעדיף שבזמן זה הילדים יפנו תשומת לב לתחומים אחרים, בהם הם טובים, המסבים להם הנאה.

סוגיות אלו ואחרות העסיקו אותי רבות. ידעתי שאין די בבעל מקצוע, אלא נדרשת עבודה מתמשכת והתמדה, רק לא הייתי מוכנה לכך...